שמי אורנה פרוינד, ואני בעלת תואר שני בהנחיית קבוצות.
אני מורה ומחנכת, בעלת ניסיון בעבודה עם חירשים מזה עשרים ושלוש שנים, ומתורגמנית מקצועית לשפת הסימנים.
בחודש פברואר 2009 נפתחה קבוצה לנשים חירשות באגודת החירשים בפתח תקווה בנושא העצמה נשית. הקבוצה המשיכה במפגשיה גם ב-2010. המפגשים מתקיימים אחת לשבוע, למשך שעתיים.

במאמר זה ברצוני לספר על עבודתה של קבוצת הנשים, חשיבותה והישגיה.
ברצוני להדגיש את יעילותה ואת תרומתה של קבוצה לכל אדם ככלל, ולנשים החירשות אותן הנחיתי בפרט. מטרתה של קבוצת תמיכה הנה בראש ובראשונה להפגיש אנשים הזקוקים לתמיכה עם אנשים אחרים הנמצאים באותו מצב. בקבוצה שלנו משתתפות כעשר נשים, שכולן מתמודדות עם נושאים דומים בחיי היום יום כמו: חירשות, גידול ילדים, זוגיות, יחסים עם ההורים, עם בני המשפחה האחרים, הזמן שאני מקדישה לעצמי, ועד כמה זה מגיע לי, דימוי עצמי, ועוד נושאים רבים וחשובים.

ארווין יאלום (2006) פסיכותרפיסט מפורסם, מצטט מדבריה של אישה באחת מהקבוצות אותן הנחה: "אני יודעת שאני לבד בסירה הקטנה שלי, אבל כשאני מביטה סביב ורואה את האורות דולקים בשאר הסירות בנמל אני לא מרגישה כל כך לבד" (עמ' 499). כך הרגישו נשות הקבוצה. הן חשו בכוח התמיכה הקבוצתית שהוא דבר שאי אפשר לתארו במילים, אלא יש לחוותו. כל אחת הייתה מודעת לבעיה שהיא מתמודדת איתה, אך כשנוכחו לדעת שעוד נשים חוות את אותה בעיה, הן הרגישו שהן לא לבד.
ג'ון גרי בספרו "גברים ממאדים ונשים מנוגה" אומר: "קבוצה אוהבת ותומכת עשויה לחולל פלאים, כאשר מדובר בסיוע ליצירת קשר עם רגשותינו החבויים עמוק בתוכנו. שיתוף קבוצה ברגשותיכם פירושו, שעומדים לרשותכם יותר אנשים המוכנים להעניק לכם אהבה". (גרי, ג'. 1994, ע' 241). במהלך המפגשים הנשים שיתפו זו את זו בחוויות אישיות, בדילמות שפגשו במהלך היום, ביקשו עצות וגם למדו לפרגן ולתת עצות לאחרות. הן מצאו מקום תומך ואוהב, והבינו שכאן יש להן ביטחון לספר כל דבר ללא חשש.

אחת מדרכי העבודה הישירות ובעלות העוצמה עם הממד הרגשי היא באמצעות השימוש באמנויות. דרך טיפול זו עוקפת את מחסומי ההגנה שהאדם מגן בהן על עצמו מפני האחרים ומפני הפחדים בתוכו, ומגיעה באופן ישיר אל הרגשות, הפחדים והכוחות שברובם אינם מודעים.
בקבוצה עסקנו בסוגי אמנות שונים כמו אמנות פלסטית (ציור, פיסול, עבודות יצירה מחומרים שונים), תנועה, דרמה וכדומה. אילו הם כלי טיפול המסייעים לשחרור ממתח רגשי ולמתן הרגשת חופש ויצירתיות ולתחושת התקרבות ופתיחות ולתקשורת ישירה ובלתי אמצעית. השימוש באמנויות מעצים את הפוטנציאל היצירתי האישי הגלום בכל אחד ואחד ופותח חלון להזדמנויות חדשות.

כאשר אדם מתמודד עם שינויים רבים המחייבים הסתגלות מחדש, כמו מחלה, גירושין, עבודה חדשה, לידה או כל שינוי אחר, ההשתתפות בקבוצה מזמנת מרחב מוגן להתבוננות, למודעות לשיתוף ולפיתוח דרכי התמודדות עם שינויים אלה. כמו כן, בעזרת האומנות ניתן לבטא תהליכים רגשיים בצורה לא מילולית ובאופן מטפורי.
ככלל, קבוצות מבטאות את המתח בין תלות והתשוקה להתמזג בתוך זהות הקבוצה, לבין היבדלות (separations) והמשאלה לבטא את האינדיבידואליות. ייחודן של קבוצות בשילוב אמנות בכך שהמבנה שלהן מאפשר זמן ומרחב לחקור את שני צדי המתרס- ההתמזגות וההיבדלות

(Case & Dalley, 1992). המעברים בין המדיום הקבוצתי למדיום האומנותי מאפשרים לחברי הקבוצה יכולת שליטה גבוהה יותר על מידת ההשתתפות האקטיבית שלהם בקבוצה והתרומה שלהם לקבוצה, וכן על המידה ואופן החשיפה שלהם.
על אף המורכבות הנובעת משילובם של שני אמצעי תקשורת שונים, יש מספר יתרונות בעבודה עם מדיום קונקרטי בקבוצה. ראשית, עבודתו של כל אחד ואחד נראית בקבוצה ומשפיעה על הקבוצה, גם אם אינה מדוברת, ובכך כל משתתף תורם לקבוצה. שנית, הדימויים האמנותיים המובאים למעגל לשם התייחסות מעוררים באופן מידי תגובות של 'כאן ועכשיו' לדימויים ומסייעים בכך לדינמיקה הקבוצתית. שלישית, כאשר התוצרים האמנותיים מונחים במרכז המעגל ניתן להבחין באופן מידי בהבדלים השונים ובייחודיות של משתתפי הקבוצה, אבל באופן פרדוכסלי, האוניברסליות של החוויה האנושית עולה מתוך השיתוף של המשתתפים- רגש או אירוע בחייו של משתתף אחד מהדהד ומקדם התנסות דומה אצל האחר
(Case & Dalley, 1992)
ברצוני להביא כמה דוגמאות בהן אדגים את השפעת השימוש באמנויות על חברות הקבוצה באופן אישי ועל התהליך הקבוצתי.

דוגמא 1: ביקשתי מהנשים לשתף את הקבוצה בחוויות שעברו עליהן במהלך השבוע. עלו תחושות רבות ורגשות מעורבים: כעס, עצב, שמחה, התרגשות, בלבול, בקשה לעזרה ועוד. הזמנתי את הנשים לגשת לשולחן החומרים וליצור את התחושות והרגשות.
אחת מחברות הקבוצה יצרה עבודה זו:


היא סיפרה שהיא ציירה שקט ושלווה, אהבה וחברות בבית, בין בני משפחתה. חברות הקבוצה הגיבו לדבריה ואמרו שלדעתן עבודה זו לא מקרינה שקט ושלווה, אלא סערת רגשות, והמון גלים מתחת לפני השטח. לתגובתן של החברות היא ענתה שהן צודקות, ואכן יש הרבה סערות בחייה כרגע. דברים שלא רצתה לשוחח עליהן, אך זה הזמן לפתוח את הדברים. היא הרגישה שפה יש לה מקום בטוח לשתף ולקבל תמיכה.

דוגמא 2: עבודה זו נעשתה על ידי חברה שהביאה לביטוי את מקומה במשפחה. היא הגזע החזק שתומך ומחזיק את כל המשפחה. היא זו שמקנה ביטחון ושלווה למשפחתה, ובעזרת החוסן הנפשי שלה הכוח והאופטימיות משפחתה מחוזקת נתמכת ותומכת.



לסיכום, ההתנסות של הנשים בשפה האמנותית תרמה להקשבה, לפיתוח הבעה רגשית ולהעלאת נושאים שונים למודעות. כמו כן היא תרמה להדגשת ה"ביחד" שיש בקבוצה. לא להיות לבד, לא להתמודד עם דברים כואבים, מפחידים ומעוררי חרדה לבד. לקבוצה כוח רב לעזור לחברים לעבד נושאים שונים ביחד, לחלוק דברים קשים כדי להקל על העומס.

ביבליוגרפיה:

1. יאלום, א. (2006). טיפול קבוצתי תיאוריה ומעשה. אור יהודה: הוצאת כנרת.
2. גרי, ג'. (1994). גברים ממאדים ונשים מנוגה. תל אביב: אור-עם.
3. Case, C. & Dalley, T. (1992). The Handbook of Art Therapy, London: Routledge.

נשלח ע"י המחברת.
frorna@gmail.com


גרסא להדפסה

תגיות: טיפול בהבעה ויצירה, ערך עצמי, רגשות, נשים