הפסיכודרמה ידועה היום כאחת השיטות המאפשרות עבודה טיפולית מעמיקה עם קבוצות שונות, באופן, המאפשר לפרטים שבתוכה חווית קיום כוללת של האישי והבין אישי, תוך מעורבות של כל הממדים השותפים בחווית הקיום: הפיסי, החושי, הרגשי, והשכלי, התקשורת המילולית והלא מילולית. לב ליבו של המפגש הפסיכודרמטי הינו הצגה/ ספונטנית, הנוצרת בכל מפגש ומפגש תוך שימוש בטכניקות פסיכודרמטיות מרכזיות ומועילות ביותר: חילוף תפקידים, כפיל, מראה, כסא ריק, ונוספות (ארצי 1991). הצגת הבעיה, שיחזור סיטואציות קונפליקטואליות, טראומטיות וכד' במקום רק דיבור עליהם, העבודה עם אגו מסיעים (שם) מהקבוצה, מובילה פעמים רבות לחווית קתרזיס, תחושות שחרור וניקוי, חיבור עם כוחות ולאחר מכן בחינת אלטרנטיבות, וחוויות מתקנות.
הכלי, הגישה ומודלים של עבודה פסיכודרמטית נבחרו והותאמו לעבודה עם קבוצות משפחות במרכז הורים-ילדים בפרדס חנה. חשוב לציין, שהכלי הפסיכודרמטי הינו מיכל יצירתי, המאפשר אין סוף של פיתוחים וחיבורים יצירתיות בהתאם לצרכי הקבוצה. מאמר זה מתייחס להבטים הפסיכודרמטיים בעבודה עם שתי קבוצות. קבוצת המשפחות במשברי גירושין כללה 4 משפחות: אב אחד ו3 אמהות עם ילדים בגילאי בית ספר יסודי, בהנחיית 3 מנחות. בקבוצת נפגעי סמים התהליך הקבוצתי היה מורכב יותר ודרש מצוות ההנחיה (2 מנחות ו4 סטודנטיות לפסיכודרמה), הכלה וגמישות רבה כולל reaching out אינטנסיבי. התהליך הקבוצתי חווה משברים ושיקף תהליכים מקבילים בחיי המשפחות. הנוכחות ההורית לא היתה רצופה, וקבוצת הילדים היתה רב גילית: גן, יסודי, מתבגרים. שתי הקבוצות עבדו שנה שלמה. באמצעות העבודה עם קבוצות אלה נמחיש את יתרונות השימוש בפסיכודרמה בקבוצות של משפחות.

טכניקות הפסיכודרמה מעודדות הצטרפות לתהליך טיפולי

הפסיכודרמה מאפשרת עבודה קבוצתית טיפולית דרך הצגות ולא רק דרך שיחות. טכניקות פסיכודרמטיות (כפיל, מראה, כסא ריק) מרככות התנגדות לטיפול (Kellermann 1992) ומעודדות הצטרפות לתהליך טיפולי-יצירתי.

דוגמא מהפגישה שלישית של משפחות נפגעי סמים: לאחר משחק חימום סוציומטרי, שיצר קרבה פיסית, וחוויות טובות של בחירה, התבקשו חברי הקבוצה לשבת בחצי מעגל ולצפות במעין מיצג קצר המוצג ע"י צוות המנחים, שהיה מורכב מסטודנטיות מתמחות בפסיכודרמה ושתי המנחות של הקבוצה. חברות הצוות התבקשו להציג את הקולות הסמויים שעלו בקבוצה בשתי הפגישות הראשונות, ולהניח אותם בגלוי במרכז הבמה. השיקוף התייחס לקונפליקט המרכזי של חברי הקבוצה: לבוא או לא לבוא. כל אחת מהצוות התבקשה לשחק מעין כפיל מראה של אחד הקולות ששמעה או קלטה מהקבוצה.
הסטודנטיות שיקפו ושיחקו באופן ספונטני את קולות הקושי: א. "מה אני עושה פה... אני לא מתחבר"
ב.: "אני עייפה". ג.: "מישהו פה בכלל יבין אותי ויקשיב לי?
שלשה קולות פנימיים נוספים, הוצגו ע"י המנחה באמצעות 3 כסאות ריקים: 1.קול של תקוה להזדמנות הורית שניה: " באתי לכאן כי יש לי הזדמנות לתקן ולתת לעצמי הזדמנות שניה להורה שהיה מכור ועכשיו נקי...". 2. קול של הורה אמביוואלנטי, שרוצה לעשות מקום להזדמנות שניה, אבל זה מאד קשה לו: לא רציתי לבוא, אבל באתי... החלטתי ואני בא". 3 : קול של תקוה ושמחה של הילדים: "איזה כף, נעשה פה הצגות עם ההורים".
משתתפי הקבוצה התבקשו להקשיב שוב לקולות ולגשת כל אחד לדמות או לכסא הריק שמייצגים את הקול אליו התחבר. אחד ההורים ניגש לקול א. בנו בן ה15 ניגש אחריו לאותו מקום. הורה שני ניגש והתיישב בהחלטיות רבה בכסא הריק הראשון (הזדמנות שניה). ילד (8) ממשפחה שהגיעה ללא ההורים, ניגש לכסא הריק השני, התיישב עליו ואמר: לא רציתי לבוא אבל באתי.
כמעט בבת אחת, 4 ילדים מ3 משפחות שונות בגילאי, 9,10 , 12 ו 13, קמו והצטרפו לכסא הריק של ההצגות. לכסא ההזדמנות השניה הצטרפה בת זוגו של ההורה שבחר בו ואחד מבניו. נערה נוספת (14) בחרה בקול ב' (העייפות).
הקבוצות שנוצרו התבקשו ליצור הצגה קצרה שתשקף באופן מעמיק יותר את העמדה הרגשית בה בחרו.
בקבוצה שבחרה בשמחה על ההזדמנות לעשות הצגות עם ההורים, היה לאחת הבנות כאילו סיפור מוכן, שעלה מיידית: יש ילד עצוב כי ההורים שלו מכריחים אותו ללכת לשיחות. הוא הולך בלי רצון אבל אז הוא פוגש את אילנה וחיה (המנחות), שאומרות לו שפה עושים הצגות, ואז הוא שמח. תוך דקות ספורות נבחרו התפקידים. הילדים התחברו לתפקידים בעזרת תלבושות וההצגה הוצגה דרך אימפרוביזציה ללא חזרות.
בדוגמה זו נעשה שימוש תיאטראלי ב 3 טכניקות פסיכודרמטיות בדומה לתפקיד שממלא צוות משקף
(Andersen 1987) בטיפול המשפחתי.

הפסיכודרמה מאפשרת תקשורת והבעה בקבוצה רב-גילית דרך השפה היצירתית.

אחת הבעיות המוכרות מהטיפול המשפחתי היא שהילדים מאבדים מהר מאד עניין בשיחה המתנהלת בין המטפל להורים. תופעה דומה קורת גם במעגל הקבוצתי המורכב מהורים וילדים בגילאים שונים: ההורים מושכים לדבר על, בעוד הילדים מאבדים סבלנות. הכלי הפסיכודרמטי מאפשר התחברות דרך שפה משותפת: לילד הצעיר זו עדיין שפה טבעית: שפת המשחק הסימבולי ולהורים הזדמנות להתחבר מחדש לשפה שנשכחה ודרך כך לכוחות ספונטניים ויצירתיים ולילד שבהם.
דוגמא מפגישה מס' 13, קבוצת משפחות משברי גירושים:
פגישה זו התקיימה בהשתתפות שלוש משפחות מתוך ארבע. לאחר סידרה של עבודות משמעותיות בקבוצה ותחושת גיבוש ומיכל, נבחרה טכניקה שתאפשר לחברים בקבוצה "צלילה" נוספת לתכנים ונושאים אישיים: בדימיון מודרך קצר, להתחבר לדמות מאגדות, הפוגשת דמות נוספת להחליף איתם תפקידים לשיחה קצרה או לסצנה קצרה.
להלן מבחר מהדמויות:

* פיראט שחור שצוחק צחוק מפחיד לפירט לבן "אההה" וזורק אותו מהסיפון לתנינים. (ילד 8)
* כפה אדומה לזאב: "אתה רשע". (ילדה 8)
* פעם אחת היו ילדים שהיו משחקים בחדר המשחקים של הילד. הם שיחקו ולפתע שמעו צעדים.

ואז בא דינזאור ודרך על הילדים ועל החברים של הילד. בא אמבולנס וטיפל בילדים. אחר כך
הילד שיחק במחשב שלו, ואז הדינזאור שוב בא ודרך על הילד והבית נשרף, וכלם היו בבית חולים אפילו אמא ואבא. (ילד 6)

* פיה שאומרת לכולם: "העולם יפה" (אמו של הילד).
* מכשפה: אני עושה כישוף על עורב והופכת אותו לחיזר. (ילד 10).
* היפיפיה הנרדמת: פגשתי את הפיה הטובה: "הביעי משאלה אחת" – "שיהיה טוב לי ולילדים שלי" – "הכל בידיך ואני אגן עליך, ואשמור עליך ועל ילדיך". (אמו של הילד).
* שלגיה עם שבעת הגמדים, הם באים עם כלי העבודה שלהם ושלגיה מסדרת אחריהם, מאכילה אותם, אף אחד לא עוזר לה". (אם לשלשה ילדים).

החימום העלה תכנים רבים שמחלק מהם התפתחה עבודה פסיכודרמטית. "הדמויות" התבקשו להתחבר לבן זוג וליצור עבודה משותפת. העבודה המפותחת יותר היתה של "שלגיה". האם בתפקיד שלגיה בחרה מיד בילד שהיה מכשפה ליצור יחד הצגה שלה. בשלב ההצגות, התבקשו כל הילדים להצטרף כגמדים. שלגיה החליפה איתם תפקיד והראתה להם איך הם נכנסים הביתה עושים בלגן, לא מתחשבים בה, מתנהגים בגסות כמו אל סינדרלה. הילדים כולל ילדי האם שיחקו את תפקידם בהתלהבות רבה. בגירסה שהוצגה נראה היה ששילגיה הנואשת וחסרת האונים רצתה במכשפה עם התפוח המורעל כפתרון ולא באמת רצתה להתעורר מעילפונה.

הפסיכודרמה מאפשרת תקשורת יצירתית מתוך הקשבה ואמפטיה, במקום ביקורת ואשמה.

ניתן לנצל את הכלי הפסיכודרמטי בצרופים שונים על מנת להעביר מסרים מהילדים להורים, ומההורים לילדים מבלי שתשמע ביקורת, המעוררת התנגדות.
דוגמא מהפגישה הרביעית של משפחות נפגעי הסמים:
הקבוצה התחלקה לקבוצת ילדים ולקבוצת הורים. שתי הקבוצות עבדו בעזרת הסטודנטיות והמנחים. כל קבוצה חיברה סיפור והכינה הצגה על משפחה דמיונית.
הסיפור של קבוצת הילדים (גילאים: 9,15,16,18):
היה היתה משפחה, שגרה באוהל, היה חורף. הם הדליקו מדורה בתוך האוהל כדי להתחמם. אזלו להם העצים והם קפאו מקור. הם הלכו החוצה לחפש נפט. הם היו ששה והבת הקטנה אמרה: אם אבא לא ימצא נפט עוד הלילה אני אמות מקור. ולפתע אמא אמרה: אל תדאגי ילדתי חמדתי עוד מעט תתחממי. אז הילדה אמרה : עוד מעט גם האוכל נגמר. קמו שני האחים הגדולים והחליטו לצאת לחפש אוכל ועצים. עברה שעה, שעתיים הילדים עדיין לא הגיעו והאם מאד דאגה ופחדה. האבא והאמא החליטו שהם עוזבים וברגע שהילדים יגיעו אנחנו עוזבים לאפריקה. אבל הילדים לא חזרו. לילה אחד, ההורים ושני הילדים שמעו צעדים לכיוון האוהל. אבא לקח את רובה הצייד שלו ויצא לבדוק את השטח ופתאום הוא רואה את הבנים רצים לכיוונו עם שני שקים גדולים וכמה עצים בשביל להתחמם. האמא כל כך שמחה ומרוב שמחה הם בכו עד שנרגעו. וביום בהיר אחד הם לקחו את כל הציוד ויצאו לדרכם לאפריקה. וחיו באושר עד עצם היום הזה.
בתום ההצגה התבקשו הצופים לתת שם להצגה. להלן השמות שהוצעו:
אב: המשפחה הנודדת.
אילנה (מנחה): הילדים שהצילו את המצב.
חיה (מנחה): משפחה מייאשת
אב: משפחה במצוקה.
סטודנטית: איזה דיכאון.
סטודנטית: החיפוש אחרי אפריקה.
אילנה: טוב שיש חלומות.
משתתפי ההצגה הוזמנו לבחור את השמות שמצאו חן בעיניהם.

הצגת ההורים: (שני אבות בהשתתפות חיה):
זוג הורים הרבים ביניהם סביב נער שאינו רוצה לקום בבוקר וללכת לביה"ס. הבעיה היא של הנער בן ה15: לא לומד, רב עם חברים, ישן כל היום, מסתובב בלילות. 7.00 בבוקר הילד מתחפר בתוך השמיכות. ההורים רבים ביניהם ומאשימים אותו. פיתרון: הילד קם, נמאס לו שרבים ומחליט להיות תלמיד וילד טוב.

שמות להצגה:
נערה (16): הורים לא מתחשבים.
סטודנטית: בוקר אידיאלי
אב: המשפחה הלוחמת
סטודנטית: הרעש
נערה (18): בקר טוב ישראל
אילנה: עוד בוקר שלא כדאי לקום בשבילו.
ילדה(9): אמא חושבת רק על עצמה.

הפסיכודרמה עם שימוש במסכות מאפשרת חדירה וחשיפה מעמיקה יותר.

העבודה עם מסכות מאפשרת כניסה לתכנים עמוקים יותר בחסות ההגנה והמסתור שהמסכה מספקת.
כללית, אם המסכה "עובדת", ניתן "לנצל" את המסכה לתהליך של מספר פגישות תלוי בגיל המשתתפים ובהענות לכלי. האפקט של העבודה עם המסכות היה שונה למדי בשתי הקבוצות. ניתן לומר שבקבוצת הסמים זה היה אחד משיאי העבודה הן ברמה קבוצתית והן ברמה אישית, העבודה באמצעות מסכות בקבוצה זו נמשכה 5 פגישות. לעומת 2 בקבוצת הגירושים.
דוגמה של תהליך העבודה בקבוצת משפחות נפגעי סמים:
הפגישה הראשונה הוקדשה להכנת המסכות בשולחנות נפרדים לפי גילאים: שולחן המתבגרים,15,15,16,20,עבד עם 3 סטודנטיות. שולחן הצעירים: 8,9,13, עבד עם סטודנטית וחיה. ולידם שולחן להורים עם הילדים הקטנים.
קבוצת המתבגרים נכנסה לעומק העבודה ברמה אישית, ובמקביל נראה שמתגבשת תת- קבוצה, מטרה טיפולית חשובה בפני עצמה לאוכלוסיה זו, שלחלק מילדיה הבוגרים יש תפקידים מובהקים של ילדים הוריים הן כלפי הוריהם והן כלפי אחיהם הצעירים. ההפרדה שיחררה את אותם מתבגרים מהאחריות הכבדה לאחרים ופינתה את עצמם לעצמם ולבני גילם.
המתבגרים הכינו כולם מסכה קדמית ואחורית, גם הסטודנטיות הכינו מסכות שלהן.
מסכות המתבגרים היו:
נערה (15) מסכת אהבה בצורה של לב אדום ומאחוריה מסכת שטן שונא ומפחיד.
נער (20) מיקימאוס – קאובוי
נער (15) יהודי ששונא ערבי
נערה (16) פיקצ'ו – אשה שחורשת מזימות.
נערה (14) סתם אשה יפה – אשה מסתורית, רעה.
בסיום העבודה הוזמנו המסכות "לנשף מסכות" תנועה עם מוסיקה. היתה עדיין מבוכה רבה לתת ביטוי פיסי למסכה. בשרינג הוזמנו המשתתפים לשתף בחוויות ואף להציג שאלות למסכות אחרות.
בעקבות שאלה של אחד הילדים הופנתה תשומת הלב למסכה האחורית שהכינה חיה המנחה, מסכה כאוטית מבולבלת, ואשר על פניה צוירו ונכתבו כל האמירות הנפוצות במשפחות נפגעי סמים: בושה, מחלה, סוד, בלגן, יאוש, אשמה. התגובות אל המסכה היו של מבוכה, גיחוך אך גם הקלה של הכרה בנושא המשותף, שיצא סוף סוף מהארון.
בפגישה ה 2 לאחר העמקת הכרות עם המסכות, כשהן לבושות על הראשים, התבקשו המסכות לבחור זו את זו. בקבוצות שנוצרו, ממשיכים לראיין אחד את השני דרך שאלות כגון:
מה אנחנו רוצים שיראו, מה מסתירים, למה מסתירים, מי אנחנו באמת, איפה מגלים מי אנחנו באמת? האם אני רוצה להוריד את המסכה/להשאיר/להחליף? האם מישהו שם לנו את המסכה או בחרנו בה בעצמנו, איך אני מרגיש עם המסכה? בהמשך לחבר סיפור לקראת הצגה. כל הסיפורים שנוצרו והוצגו בפגישות הבאות, היו בעלי עוצמה, ונגעו בתכנים המרכזיים של ילדים הגדלים במשפחות נפגעי סמים. הדוגמא הבאה היא של נערה (14), ילדה הורית מובהקת המגלה אחריות רבה ביחס לשמירת הסודות המשפחתיים. הסיפור נולד במאמץ רב מתוך המסכה של האשה המסתורית שהתחברה למסכה של חיה: "היה היתה אשה מסתורית, שהיתה חדשה בעיר. בעיני כולם היתה האשה המסתורית זרה והיא הרגישה בושה ורע, היא היתה אחת שלא מבינים אותה. אף אחד לא הבין אותה. ככל שחשבה והרגישה שלא מקבלים אותה הסתגרה בעצמה יותר ויותר והמרחק בינה לבין האנשים נהיה יותר גדול עד שכבר כולם התעלמו ממנה לגמרי. היו אדישים כלפיה, לא הפריעו לה אבל עשו לה פרצופים. יום אחד הביטה האשה המסתורית במראה וראתה את הבדידות ואת הסבל, את הרוע, את הכאב, את "המחלה" והחליטה ללכת אל הרב של העיר ולספר את סודה, הסוד הגדול שמציק לה. היא סיפרה לו את סודה וכך סיפרה..."
בפגישה הבאה עובדו כל הסיפורים לעבודות פסיכודרמטיות. מסכת האשה המסתורית, אפשרה לנערה להציג את מציאות חייה ואת התפקידים שהפנימה. הסיפור גובש לסצנות כאשר הנערה מחליפה תפקידים עם כל הדמויות ודרך כך חווה ומציגה את הקושי של חיים בצל סוד ההתמכרות. בעבודה עצמה העזה הנערה לשחק בגלוי את הסוד של האשה המסתורית, הבורחת מעברה כמכורה ונתונה לאיומי סרסורי הסם מחד ועם קושי להתקבל בחברה חדשה ונורמלית. בפסיכודרמה שהתפתחה החליטה בסופו של דבר להסתכן בגילוי סודה לחברים במקום העבודה החדש שלה ולזכות באמפטיה וקבלה מצד חבריה לעבודה. חשוב לציין שנערה זו היתה עד רגע זה הנערה העייפה, החשדנית והסגורה ביותר בקבוצה, עם התנגדויות רבות להגיע, עם שאלות רבות ויאוש רב, המסכה אפשרה לה להשתחרר ולגלות כוחות חיים בתוכה. השינוי הורגש בתוך תהליך העבודה כאשר מחילוף תפקידים אחד לשני הלכה והשתחררה, אפשרה לעצמה לשחק, את עולמו של אביה, ושלה כ"שותפת-תלות". בסיכום האישי שנעשה איתה ציינה עבודה זו כשיא בעבודתה: "הרגשתי כמו שחקנית, שיחקתי את התפקיד ברצינות, נהנתי בדמות ובהצגה בכף".

הפסיכודרמה מאפשרת ביטוי רגשי-פיסי מועצם של רגשות ופורקנם – קתרזיס

הפסיכודרמה מאפשרת עבודה קתרתית דרך פעולה פיסית המעצימה פעילות רגשית. (Kellermann)
העבודה הפסיכודרמטית על כעסים המתעוררים במשפחות, בפרט במשפחות במשבר, מאפשרת עבודה עם עוצמה פיסית ורגשית. התהליך עצמו מתפתח לעבר חקירה מעמיקה של רגשות, הרבה בזכות עבודת כפילים טובה ואגו מסייעים, הנעשת לפי הצורך על ידי המנחים ו/או חברי הקבוצה.
בשתי הקבוצות ניתנה הזדמנות לעבודה על כעסים.
בקבוצת הסמים, הנושא ריחף בצורה סמויה, עם קושי מאד גדול לתת לו ביטוי גלוי וישיר, ביחוד בשלב שהילדים חוו נטישה של מעט ההורים (2 אבות), שנשארו בקבוצה ועזבו בשלב האמצעי. הכעסים בוטאו בדרכים עקיפות למשל דרך המסכות ודרך חלק מההצגות שנוצרו עם המסכות: אח ואחות ששיחקו פגישה בין פרס לערפת שרוצים לפוצץ יחד את ירושלים. או סיפורים עם מוטיבים של נקמה, רצח וכד'.
כאשר חווית הנטישה של ההורים היתה בעיצומה, גם בקבוצה ולא רק כחוויה קיומית מוכחשת של חייהם, ניתנה הזדמנות לעבוד על כעס. תחילה באמצעות ניפוח בלונים, ובהמשך התפתחה עבודה באמצעות כסא ריק לאב חסר (blatner 1988, kipper 1986), חילופי תפקידים עמו והעצמה של רגשות בעזרת כפילים. (Leventon 1991,hudgins 98 )
דוגמאות מקבוצת משפחות נפגעי הסמים:
לדוגמה, ניתן לומר שהנערה שעבדה באופן ישיר על כעס כלפי אביה, חוותה מבחינתה רגשות אסורים ומוכחשים, חוויה לא פשוטה עבורה. היא היתה זקוקה להכלה רבה שניתנה באותה פגישה דרך עירסול ושרינג ובהמשך באמצעים נוספים.
צורה נוספת של עבודה גלויה על כעסים בין משתתפים בקבוצה, עבודה של "כאן ועכשיו" באמצעות אנקאונטר (Kipper), נעשתה פעמיים. פעם בפגישה ה 5 כאשר הגיעה משפחה אחת . האב ניצל את ההזדמנות להזמין את אחת מבנותיו (15) לברר איתה את סיבת כעסה עליו שבוטא דרך שתיקה וברוגז. עבודה זו על אף הקושי הרב של הבת להביע במילים את רגשותיה היתה מלווה בעצמה רגשית חזקה. ההכלה הטובה שנעשתה דרך עבודת כפילים ולבסוף עירסול היוותה נקודת מפנה עבור נערה זו, שהחלה לבטא רגשות בצורה ישירה ולהשתמש בכלים הפסיכודרמטיים בחופשיות רבה עד שבהמשך ניצלה הדמנות להזמין את אחותה (16) לברור דומה של כעסים, שגם הוא הוביל בהמשך לחיזוק המשפחה כפרטים וכיחידה.
דוגמאות מקבוצת המשפחות במשברי גירושין:
בקבוצת המשפחות במששברי גירושים, שהתאפיינה בנוכחות הורית הרבה יותר יציבה ובהכלה הורית הרבה יותר גבוהה, התאפשרה עבודה על כעסים ברמות שונות לכל אורך הדרך. להלן 3 דוגמאות שהתפתחו לעבודה פסיכודרמטיות מלאה, שאפשרה למשתתפיה ולחברי הקבוצה כולה פורקן קתרתי והתפנות מרגשות כעס לעבר חלופות בריאות ומחזקות.

* שיחזור סצנת כעס וריב משפחתי ישן במשפחה המורחבת.
* שיחזור סצנת כעס שקדמה להגעה לקבוצה בין האב לילדיו ואשר בגללה איחרה המשפחה.
* תמונה שלא היתה של כעס מודחק של אחד הילדים על אביו שאינו מגיע לביקורים ומעדיף לשמור על יחסים טובים עם חברתו החדשה על פני קשר עם ילדיו.

בקבוצת המשפחות במשברי הגירושין חוו הילדים וההורים חוויה מתקנת משותפת, הנושאת עמה תקוה וכוחות לעתיד: ניתן לבטא כעסים במשפחה כאשר המיכל מספיק חזק ואינו מתפרק, וניתן לחזק את המיכל על מנת שיכיל את הכעסים הבלתי נמנעים.

מילון מושגים פסיכודרמטי (ארצי 1991)
אגו מסייע: כל מי שלוקח חלק בפסיכודרמה, חוץ מהמנחה, כדי לעזור לפרוטגוניסט לטפל בבעיה שלו.
חילוף תפקידים: קבלת "תפקיד" של אדם אחר וניסיון לחוות את אותו אדם, קרוב ככל האפשר לאופן שבו הוא חווה את העצמי שלו.
כפיל: אגו מסייע המגלם עבור הפרוטגוניסט את תפקיד "האני האחר". נותן ביטוי לקולות הפנימיים, לרגשות החבויים ולחרדות של הפרוטגוניסט.
פרוטגוניסט: המשתתף שהסיפור שלו נפרס על הבמה, הגיבור הראשי. (מיוונית: ראשון לסבל/מאבק)

מקורות:
ארצי, עיניה. (1991 ) פסיכודרמה. דביר הוצאה לאור.
Andersen, Tom. (1987) The reflecting team: dialogue and meta-dialogue in clinical work. Family process 26, p. 415-428
Blatner,adam. (1988)Acting-in. Springer. N.Y
Hudgins,M.Katherine.(1998) The containing double as part of the therapeutic spiral model for treating trouma survivors.int.journal of action methods, vol 51. p.63
Kipper, A. David. (1986) Psychothrapy through Clinical Role Playing. runner/Mazel. N.Y
Kellermann,F.Peter.(1992) Focus on Psychodrama. Jessica Kingsley. London and Philadephia
Leventon, Eva. The use of doubling to counter resistance in family and individual treatment. The art in psychotherapy, vol 18. p. 241-249. U.S.A


גרסא להדפסה

תגיות: טיפול משפחתי, פסיכודרמה