תוכן עניינים:
1. מבוא
2. פתח דבר
3. רציונל ערכי - חברתי
4. הייחוד של אוכלוסיית הנערות – אתגרים וסיכונים
5. ממצאים ומחקרים בנושא אוכלוסיית הנערות ומצוקותיהן
6. מאיתור עד מניעה – שיתוף פעולה בין רווחה לחינוך
7. היתרונות בעבודה קבוצתית רגשית עם נערות בבית הספר
8. סיכום ביניים של עבודה קבוצתית רגשית באבן יהודה.
9. מסקנות

נספח א': תיאור תהליך העבודה עם 3 קבוצות מתמשכות
נספח ב' : תיאורי מקרה
נספח ג': ראיונות עם הנערות ע"י יועצת שכבתית גב' טלי ימיני
נספח ד': גיליון ציונים – השוואת ממוצע ציונים לפני ואחרי הסדנה הקבוצתית
- ע"י יועצת שכבתית – גב' ענת פישמן

מבוא
"] מה שמאפיין את האדם הצעיר זו - בחירת יתר".]
(אלוין טופלר בספרו "הלם העתיד"

גיל ההתבגרות הינה תקופה משמעותית המציינת משך זמן מעבר הילד לבגרות,
עצמאות ואחריות. בחברה הישראלית גיל ההתבגרות נתפש כתהליך שיטת ה"פרוזדור" ונמשך מספר שנים:
מגיל ה"עשרה" המתחיל בגיל11-10 טרום התבגרות, ועד גיל 18-20 בשלב זה , האדם הצעיר הופך לבוגר.
כיום ,עדים אנו להימשכותו הארוכה יותר של גיל ההתבגרות, במיוחד בחברה המערבית ,בה תהליך ההתבגרות נמשך כ 20- שנה.
לתקופה זו נוטה העולם המערבי כיום לאמץ את התיאוריה של אריקסון:
ע"פ אריקסון גיל ההתבגרות הוא גיל בו הנער או הנערה רוכשים זהות עצמית.
זהות זו תבוא לידי ביטוי בשלושה תחומים עיקריים: זהות מינית ,תעסוקתית ופילוסופית.
.1 תחום הזהות המינית– מעצם היותו גבר או אישה- יכולת לפתח מערכת יחסים משמעותית עם בן בת הזוג, יכולת לאהוב, לבנות מערכת יחסים אינטימית ,הליך הנמשך לאורך כל תקופת ההתבגרות.
.2 התחום התעסוקתי- מקצועי- בסוף תקופת התבגרותו מצופה ממנו להגדיר: מה הוא רוצה להיות ,ללמוד, לעשות, במה רוצה לעסוק ע"מ שיוכל להשתלב בחברה הבוגרת בה הוא חי ולתרום לה.
. 3 התחום הפילוסופי – היבט חשוב אך יוצא דופן. היכולת לפתח תפיסת עולם מכל סוג שהוא: דתית, פוליטית וחברתית . פיתוח היכולת למצוא עצמו באיזו שהיא מערכת תפיסתית, ערכית, מוסרית, שבה יוכל להגדיר עצמו מי הוא ומה הוא . היעדר היבט זה, יגרום למתבגר לא לסיים את גיל ההתבגרות.

בשנים האחרונות מתרחשת תופעה המוכרת בעיקר בחברה המערבית. למרות המורטוריום (פסק זמן) שניתן לילדים ולנוער והגישה המתירנית, מסתבר שבסוף התהליך החברתי של גיל ההתבגרות, רוב המתבגרים לא סיימו את הגיל והם עדיין בתהליך של בלבול זהות שאפיין אותם קודם.
ממחקרים אנו למדים שחלק מבני הנוער דוחים את גיל הגיבוש של זהותם, הם נמצאים בתהליך קבוע של חיפוש עצמי ותהליך זה הופך למטרה ולא לאמצעי.

בעידן הנוכחי עדים אנו לתמונה מנוגדת של בני נוער:
המאפיין את גיל ההתבגרות היום זו היכולת העצומה של רכישת ידע טכנולוגי מגיל מוקדם וזה בא לידי ביטוי בהקדמת תהליכים של למידה . סימן ההיכר של ילדינו הוא משחקי מחשב על צורותיהם השונות אפילו הילדות כבר לא משחקות בבובות אלא מקישות במחשב, משוטטות באינטרנט...
הילד מסגל סגנון לבוש ובילוי שתואמים סגנון מבוגרים: בילוי עד שעות מאוחרות בלילה, שתיית אלכוהול, ילדות המתפרנסות מדוגמנות.. אלו הם מביטויי יכולת המתבגר להיכנס" לעולם המבוגרים." אבל כל אלה הם סממנים של זהות שאולה.
מאחורי העמדת הפנים עומד ילד מתבגר, מבולבל שאינו מסוגל להגדיר מי הוא, התוכן חסר. לעומת ה"פוזה הבוגרת" וההתנהגות הפסבדו-בוגרת, אנו עדים לאפיונים כוללניים פסיכולוגיים של אותם מתבגרים, תהליכים המתבטאים בחוסר רגישות אמוציונאלית ופסיכולוגית ,תהליך בלתי פוסק של מצוקת בני נוער מכל הרמות הסוציו- אקונומיות הקיימות בחברה.
זה בא לידי ביטוי בקשיים הולכים וגוברים בתחום ההסתגלות בביה"ס , הגברת שימוש בסמים לא חוקיים ואחרים , שוטטות, העדרויות, נטיית התאבדות והפרעות אכילה. המצוקה באה לידי ביטוי כמעט בכל תחום.
אמצעי התקשורת הפכו לסוכני הסוציאליזציה החשובים ביותר לבני הנוער . באמצעות התקשורת הכול "נשפך" אליהם ישירות ללא מסננת. במצב זה אין לנוער יכולת להבדיל בין הנושאים וכתוצאה מכך מתפתחת תפיסה צינית או לחילופין מפוחדת, כלפי העולם.
המשפחה המודרנית עומדת בפני משברים חמורים:
תדמית התא המשפחתי שינתה פניה. מוסד הנישואין לא מאופיין כקבוע כבעבר ,ההורים איבדו תפקידיהם כמחנכים, כקובעי גבולות, ככאלה המטילים מטלות לבניהם בכל תחומים...המשפחה נכשלת באי יכולתה להיות מסגרת מכילה.
בנוסף: קיים שינוי גדול במשפחה המודרנית: אנו בעידן של הצלחה– שאיפתו של המבוגר שילדיו יהיו מצליחים. מה שקובע זה ההצלחה, לא ערכי מוסר אלא מראה חיצוני, הישגים לימודיים וכיו"ב... זה המסר!!
בתוך כל אלו , אנו אמורים לאפשר לבני הנוער למלא את ייעודם החשוב ביותר בתקופת גיל זה: לבסס את עולמם הערכי ולבנות זהות עצמית ברורה ואיתנה!!!!

פתח דבר
בית הספר הוא עולם ומלואו בזעיר אנפין: מתקיימות בו מערכות יחסים שונות, תלמידים נחשפים למצבים בין-אישיים מגוונים, ביניהם גם מצבי סיכון ונדרשות בו התמודדויות הן ברמה האישית והן ברמה החברתית.
פיתוח התוכנית להעצמת נערות בתוך כותלי בית הספר, מהווה הזדמנות ליישם את התפיסה של בית הספר כזירה היכולה לשמש "מגרש אימונים" להתפתחות הרגשית, החברתית והערכית של הנערות כחלק בלתי נפרד מהתפתחותן הקוגנטיבית ומהרחבת עולם הידע שלהן.
ההנחה המרכזית בבסיס התוכנית היא שלמידה רגשית וחברתית מהווה תנאי בסיסי לקיומה של הלמידה בבית הספר וגם משלימה אותה. על מנת לא ליצור מצב של ניתוק מלאכותי, שבו יהפוך בית הספר רק למקום של רכישת השכלה וידע ואילו על החיים ילמדו החוויות שמחוץ לכתליו, יש לזמן למידה על מצבי החיים השונים וההתפתחות בתוך בית הספר.

הרעיון שמנחה את התוכנית הוא שבית הספר הוא בית.
התלמידים נמצאים בו שעות ארוכות ולכן הוא גם בית, לא רק מקום של למידה, לא רק מקום של הישגים תחרותיים והכנה לג'ונגל והתחרותיות של העולם המודרני, אלא, גם מקום שמתייחס לעולמם הפנימי, הרגשי והחברתי של בני הנוער.
בית הספר הוא מקום שבו בני הנוער צריכים ויכולים להביע את הקשיים והרגשות שלהם, להשמיע את קולם גם בהתייחסות לעולמם הרגשי.

רציונל ערכי –חברתי
אדם במיטבו הוא אדם אוטונומי המאופיין בהשקפת עולם ערכית, מוסרית המכוונת אותו למציאת משמעות, תחושת השתייכות, יכולת ליצור קשרים בין אישיים ולפעול למען הזולת , בעל מודעות עצמית לכוחות, לחולשות, לסיכויים ולסיכונים, לגבולות הפנימיים ולגבולות החיצוניים; אדם במיטבו הוא בעל הנעה פנימית; בעל יכולת לממש את נטיותיו ואת יכולתו ; בעל יכולת לגמישות בהתמודדות עם מצבים משתנים; בעל כישורים לניהול עצמי הכוללים אקטיביות, יכולת הבעה, יכולת ניהול וויסות רגשות , שליטה עצמית , מנהיגות; בעל יכולת בחירה בחיים המכוונים על ידי מחשבה מעמיקה ומשוחררת; בעל כישורים לרכישת ידע , לארגונו, ליצירת ידע, בעל חשיבה ביקורתית; בעל יכולת לכוון את חייו על פי המטרות שהציב לעצמו.

החברה המערבית וישראל בתוכה, נמצאת במשבר עמוק. תחושת ריקנות פנימית מציפה את חבריה המתקשים במציאת משמעות לחיים – האדם נהפך לאובייקט צרכני , רכושני וחסר ערכים וכדי לשרוד הוא חייב לפעול בתוך מציאות כוחנית, הישגית ומנצלת, מציאות בה האחר אינו האדם אלא אובייקט .
רכושנות, כוחניות, השגיות, ניצול וריקנות הפכו את כולנו לאובייקטים ללא ערך אנושי וערכי התוצאה של התהליך הזה הוא פירוק התא המשפחתי, שימוש בסמים ואלכוהול כדי לברוח ממציאות ופגיעות נפשיות ורגשיות קשות שלא נותנות סיכוי לבניית זוגיות ומשפחה יציבה אנושית וערכית.
בית הספר הוא הזירה בה בני הנוער אמורים וצריכים להכיר ולהתנסות בחוויה חברתית, להכיר בעצמם ובזולת כאדם, לדבר ולטפל בקשיי וללמוד לבנות בעתיד משפחות פוטנציאליות, מתפקדות בעלות אחריות אישית וחברתית.

החשיפה של התלמידים למצבי חיים מורכבים ולמצבי סיכון שונים -- הן באופן ישיר והן באופן עקיף, בין היתר דרך אמצעי התקשורת השונים -- מחייבת את בית-הספר להתייחס, לצד היעדים המסורתיים שלו (למידה והשכלה), גם למצבי החיים שהתלמידים חווים ונדרשים להתמודד איתם בחיי היומיום שלהם בבית-הספר, במשפחה ובחברה. על-מנת לא ליצור מצב של ניתוק, שבו בית-הספר הוא מקום לרכישת ידע והשכלה ואילו על החיים יש ללמוד מחוץ לכותלי בית-הספר, בית-הספר נדרש לראות במצבי החיים השונים שהילדים מתנסים בהם במסגרת מעגלי ההשתייכות שלהם (משפחה, בית-ספר, קבוצת-הגיל וכדומה) מרכיב חשוב בתוכנית הלימודים וחלק בלתי-נפרד מהעשייה החינוכית.
יצירת אקלים חינוכי מיטבי -- שמקדם את צורכיהם של הילדים, מעצים דיאלוג משמעותי בין דמויות-הסמכות לבין התלמידים, ומְפַתח כישורי חיים להתמודדות בסביבה משתנה -- הינה משתנה חשוב בקידום הלמידה, במניעת התנהגויות-סיכון ובבנייה של חברה לא-אלימה. בית-הספר רואה את עצמו יותר ויותר כמחנך, ולא רק בגבולות הזמן והמקום של בית-הספר.

לסיכום, אין אנו פועלים על פי תפיסה דואליסטית, שאומרת שתפקידו של משרד החינוך הוא לחנך וללמד ותפקידו של משרד הרווחה הוא לטפל במצוקות הרגשיות והתפקודיות של הנערה. אנו שואבים את השקפתנו מתיאוריות עכשוויות הקשורות לרווחה (מיטביות) וברמה העמוקה יותר מהתנ"ך, שלפיו יש אל אחד, עולם אחד, אדם אחר., אין בו דואליזם, אין ניגוד בין אינדיבידואל וחברה, יש מערכת נורמטיבית שווה שקובעת את החיים החברתיים וכולנו מחויבים לה באותה המידה.
האדם הוא אחד , ולענייננו, הצלחה רגשית של הנערה משפרת את תפקודה והישגיה הלימודיים והישגים לימודיים מחזקים את ביטחונה האישי ומעלים את דימויה העצמי וכתוצאה, משתפר מצבה הרגשי.

הייחוד של אוכלוסיית הנערות – אתגרים והזדמנויות:
החוקרות גיליגן וסדרה פרידמן ואחרות מתארות מתוך המחקר והפרקטיקה שלהן תופעות התבגרות שמאפיינות נערות בלבד בהן הנערות "מאבדות את קולן" בגלל תהליכים סוציולוגים ופסיכולוגיים ומפתחות אני מזויף שמנותק מהצרכים הרגשיים והאחרים שלהן כדי להתאים את עצמן לחברה וכדי למצוא חן בעיני המין השני.
באופן כללי ניתן לומר שנערות מוצאות בקבוצה מקום שבו הן יכולות לשוחח בצורה כנה וגלויה על נושאים שונים המעסיקים אותן, הזדמנות להבעה אישית ייחודית..
קיים עיוורון מסוים בהתייחס לבעיות של נערות : דיכאון, הפרעות אכילה,דימוי גופני נמוך . למרות שבעיות אלה באות פחות לידי ביטוי בעבריינות הן רציניות מאד והרבה נערות נמצאות בצורך חריף לבקש עזרה.
בגלל שכל הבעיות הללו הן בקלות נחבאות נערות עלולות להסתיר אותן עד שהן הופכות לרציניות ביותר .מחקרים מראים שנערות שסובלות מדיכאון הן ברמת סיכון גבוהה לפתח הפרעות אכילה.
נערות בדרך כלל אינן מבטאות את מצוקותיהן בצורה גלויה לעין, אלא נערות רבות מפנימות את מצוקתן וכעסיהן ומפנות אותם פעמים רבות כלפי עצמן.
אם כך, מצבי הסיכון בקרב נערות אינם מפרים את הסדר של מערכת החינוך וכתוצאה מכך לרוב הם אינם נראים. כך יוצא שאינם זוכים לתשומת לב נאותה נערות מושכות את תשומת-הלב הציבורית רק כאשר הן כבר במצב אקוטי, מה שמקשה מאוד על שיקומן לפיכך, חשוב למפות את רווחתן ואת צורכיהן של נערות בתחומים שונים של חייהן לאורך רצף הסיכון - משלב שבו הן אינן נמצאות בסיכון אך חווות מצוקות שונות וזקוקות למענה מניעתי על מנת להתמודד עמן, ועד לשלב של משברים בתחומים רבים, בו הן זקוקות לטיפול של מערכת השירותים.
הספרות המקצועית העדכנית שעוסקת בהתערבות עם נשים ונערות , שמה דג/ש על גישות אלטרנטיביות לטיפול שעיקרן התבססות על מודלים של יחסים.התקשרות. על פי מודל זה המוטיבציה המרכזית של נשים לאורך החיים אינה נפרדות ואינדיווידואציה אלא ביסוס תחושה חזקה של קשר. נשים ונערות זקוקות למערכת יחסים של הדדיות ויחסים שוויוניים כדי לצמוח, להתעצם ולפתח תחושת ערך עצמי. לכן, לטיפול בנערות חשובה סביבה אמפאטית, מכבדת ומאפשרת לכל אחת ואחת להביע את דעותיה ורגשותיה ללא שיפוט או ביקורת.
האמצעים שמתוארים כיעילים ליצירת אווירה כזו הם עבודה קבוצתית במרחביים מגדרי ויצירת קשר ב"גובה העיניים", שבאמצעותו יש הפחתה של תחושת האשמה והסטייה שבהתנהגויות המצוקה.
באופן כללי ניתן לומר שנערות מוצאות בקבוצה מקום שבו הן יכולות בצורה כנה וגלויה על נושאים שונים המעסיקים אותן, הזדמנות להבעה אישית ייחודית..
ערכו של המענה הינו בעל מספר מוקדים מרכזיים:
1. הגדלת נראות של מצבי מתח ומצוקה בקרב הנערות – שיתוף במצבי מצוקה האופייניים לנערות ובכלל.
2. עידוד ההתערבות החינוכית-טיפולית המוקדמת בהתאם לרגישות המיגדר – עקב הגדלת הנראות של מצבי המצוקה, ניתן יהיה במקרה הצורך , להפנות את הנערות לטיפול מערכתי או פסיכולוגי עמוק יותר.
3. הנחת תשתית של התהוות קשרים בינאישיים בין הנערות לבין עצמן – החברותא והאחווה מעניקות תחושת שייכות וביטחון, הפגת בדידות ועונה על צרכים ייחודיים של הנערות.
4. פיתוח מנהיגות צעירה בקרב הנערות
5. העצמת הנערות במערכת החינוך, על ידי עבודה המדגישה את ייחודיותן וכוחותיהן.
ממצאים – פרסומים ומחקרים בתחום אוכלוסיית הנערות ומצוקותיהן
עיתון הארץ -14.9.008 - 7.8% מתלמידי כיתה י' – יהודים ניסו להתאבד פעם אחת.
17.8% חשבו ברצינות להתאבד.
31% העידו שאינם יכולים לדבר עם אף אחד מהוריהם על מצוקותיהם.
עיתון הארץ – 10.9.08 –"מאז שנת 2000, מדורגת ישראל בשלושת המבחנים לגילאי 15 שנערכו במתמטיקה, קריאה ומדעים, במקומות 39-40 מתוך 57 מדינות, כשהיא מפגרת אחרי כל המדינות המפותחות".
עוד נמצא במחקר שנערות, יותר מנערים מנסות להתאבד בשיעור גבוה יותר מאשר נערים ומתייחסות לניסיונות התאבדות כאל בקשת עזרה מהסביבה. לפי המחקר ,שהקיף כ3,500 תלמידים בישראל , התאבדויות וניסיונות התאבדות קורים במשפחות מרקע כלכלי-חברתי מגוון.
לאורך כל השנה, הופיעו גם בכל העיתונים נתונים על רמה גבוהה של אלימות בין בני נוער, גם בתוך בתי הספר וכן נמצאו נתונים מדאיגים במיוחד על הרמות הגבוהות של שימוש בסמים ואלכוהול בקרב בני נוער.
תפיסת הבריאות הפיזית והנפשית של הנערות שלילית יותר בהשוואה לזו של הנערים, הן מבחינת תפיסת דימוי הגוף שלהן (כדוגמת עד כמה הן חושבות שהן נראות טוב או שמנות/רזות מדי), והן מבחינת תדירותם של סימפטומים פיזיים (כאבי ראש, בטן וכד') ונפשיים (מצב רוח רע, כעס וכד')
הממצאים לפי גיל הנערות מראים מגמה ברורה של עלייה בקרב הוותיקות, כלומר, ככל שהנערה מבוגרת יותר, כך אחוז גבוה יותר מהנערות מאופיינות על-ידי תפיסות שליליות של בריאותן ודימוין העצמי.
תחושת הרווחה הכללית שלילית יותר בקרב הנערות בהשוואה לזו של הנערים, במובנים של תחושת האושר, ביטחון עצמי וחוסר אונים.
מהנתונים עולה כי כמעט בכל הנושאים מצבן של הנערות קשה יותר מאשר מצבם של הנערים. לדוגמה, שליש מהנערות מרגישות חוסר אונים (תמיד, לעתים קרובות או לפעמים ( לעומת רבע מהנערים; 59% מהנערות דיווחו על תחושת ביטחון עצמי נמוך (תמיד או לעתים קרובות), בהשוואה ל-71% מהנערים; ו-80% מהנערות לעומת 85% מהנערים דיווחו כי הם מאושרים מאוד או די מאושרים.
קיימת שונות בין הקבוצות השונות במדדים אלה. לדוגמה, במדד של תחושת אושר נמצא, שאחוז גבוה יותר של נערות יהודיות ותיקות דיווחו על אושר בהשוואה לנערות בשאר הקבוצות; תחושה של בדידות מאפיינת יותר נערות עולות מברית-המועצות לשעבר ומאתיופיה, וכן נערות ערביות בהשוואה ליהודיות ותיקות.
קיום יחסי מין נפוץ אולי יותר בקרב בנים, אך אחוז גבוה יותר של בנות מדווחות על קיום יחסי מין לא מוגנים.

בכל המדדים ישנה החמרה של תחושות אלה עם העלייה בגיל הנערה.
הרעלה עצמית מכוונת ושימוש לרעה בתרופות נפוצים יותר בקרב נערות בהשוואה לנערים.
באופן היסטורי מראים הנתונים שיעורים גבוהים יותר של צריכת אלכוהול וסמים בקרב בנים לעומת בנות. נתונים עדכניים יותר מראים כי פער המגדר אינו קיים עוד בגילאים 12 – 17 (SAMSHSA, 2000a ).
הנתונים העדכניים של שימוש בחומרים ממכרים בקרב מתבגרים מראים עלייה חדה בשימוש של חומרים ממכרים בקרב נערות. כמו כן ,הנתונים מציגים ירידה חדה בגיל הממוצע של תחילת השימוש בקרב נערות.
גורמי סיכון שקשורים לשימוש בחומרים ממכרים שמשפיעים יותר על נערות כוללים: דיכאון, הפרעות אכילה, התנהגויות שקשורות לאובדנות, קיום יחסי מין והריונות בגיל ההתבגרות.
גורמי לחץ וסיכון נוספים למתבגרות: להיות עדה או קורבן של אלימות או ניצול, הישגים נמוכים בלימודים, הכנסה נמוכה, וחוסר יכולת לתעסוקה קבועה, וחוויות יומיומיות של אפליה.
גורמי סיכון נוספים הינם דימוי עצמי והערכה עצמית שליליים, דאגה לגבי משקל ודיאטה והתעללות מינית.
נערות בגילאים 14-18 סובלות הרבה יותר מדיכאון לעומת נערים באותה שכבת גיל. (יש לציין כי דיכאון הוא אחד מהגורמים לשימוש בחומרים ממכרים)
הפרעות אכילה נמצאות בעלייה. מחשבות על התאבדות וניסיונות התאבדות יותר בקרב נערות מאשר נערים. למרות שאחוז ההתאבדות גבוהה יותר בקרב נערים.
מחקרים שנעשו על נערות בארה"ב מראים כי אפליה (על רקע מגדר, מוצא אתני, תרבות) תורמת ללחץ פסיכו סוציאלי, שמוביל להתמכרויות. ההתמכרות משמשת כמסכה, מסייעת להחליש את החרדה האישית, את המתח החברתי ואת הלחצים הנלווים. .
במחקר עדכני על מתבגרות אפרו אמריקאיות בארה"ב נמצא יחס חיובי בין תפיסה של אפליה ובין שימוש בסמים. מחקרים על נשים אפרו אמריקאיות מראים כי הן נוטות להשתמש בהימנעות כאמצעי להתמודדות עם אפליה, ולכן הן נמצאות בסיכון גבוה לשימוש בחומרים ממכרים כאסטרטגיית התמודדות הימנעותי עם האפליה שהן חוות.
הרעלה עצמית מכוונת בגיל ההתבגרות מתרחשת לרוב כניסיון אובדני אמיתי או הפגנתי על-ידי נטילת עשרות כדורים של תרופות שונות, כגון אקמול, אנטיביוטיקה, תרופות פסיכיאטריות ועוד, או על-ידי צריכת חומרים רעילים אחרים, כגון חומרי ניקוי שונים, הנמצאים בבית (אמיתי, 2003; Lifshitz & Gavrilov, 2002).
לסיכום , הגורמים שמגדילים את הסכנה להתמכרויות בקרב נערות כוללים:
חוסן גופני נמוך יותר, התבגרות מינית מוקדמת, דימוי גוף שלילי, הפרעות אכילה, דימוי עצמי והערכה עצמית נמוכים, הפנמה של לחצים, שינויים חדים במצב רוח ודיכאון, העדר תמיכה משפחתית, היסטוריה של התעללות מינית או פיזית. העדויות הקיימות נותנות אינדיקציה לכך שיש צורך לפתח דרכי התערבות שיתנו מענה לגורמי הסיכון המיוחדים של הנערות.

הרציונל בהקמת קבוצות נערות בבית הספר

התוכנית הינה מהלך התערבות רב היקף, במסגרת המערכת החינוכית |(חטיבות ביניים, נכון להיום) והיא בעלת איפיונים של תוכנית מניעה.
בבסיס התוכנית עומדת הקמה של "בית לנערה" – חדר ייחודי ובלעדי , מקלט רחב מימדים שבו מתבצעות הסדנאות.
המפגשים מתקיימים על בסיס קבוע, חד שבועי. הקבוצות הינן סגורות ונערכים בחדר פעילויות רבות ומגוונות , פסיכו חינוכיות ויצירתיות שמיועדות לקדם את רווחתן הנפשית ותחושת הביטחון והערך העצמי של הנערות במרחב הבית ספרי ובכלל ולמנוע החרפה של מצבי סיכון ומצוקה על רקע מגדרי.

הנחה ראשונה:

אחד מעקרונות העבודה עם קבוצת נערות בתוך בית הספר הינה התערבות עם כלל התלמידות ולא בקרב קבוצה מובחנת ומאותרת כ"נערות במצוקה קשה ביותר".
עיקרון זה מתבסס על ההבנה כי כל הנערות בגיל ההתבגרות הן נערות בסיכון בהיותן בקו התפר בין ילד-מבוגר, בהיותן חלק ממערכת חברתית מסועפת שהן אמורות להתנהל בתוכה ולמצוא את מקומן, בשל התחרות והלחצים הלימודיים-חינוכיים והן בשל שינויים בבית ובמבנה המשפחתי (משפחות חד הוריות, הורים גרושים, מחלות במשפחה וכו') וכן בשל חוסר המודעות של נערות לאלימות מגדרית המוטבעת בחברה.
בקבוצה המאובחנת כ"נערות במצוקה" יש מיעוט של קולות נורמטיביים ובמקביל יכולת הזדהות יתרה עם החלקים הפתולוגיים.
בקבוצת נערות הטרוגנית , הפוטנציאל הטמון "בקבוצת השווים" מנוצל להבניית מערכת ערכית רגשית שונה ונכונה יותר מזו הקיימת בקבוצה של נערות בסיכון.
גיל ההתבגרות ובנוסף רקע אישי או משפחתי שיש בו מצוקה מסוימת הופך כל נערה לפוטנציאל להיות נערה בסיכון.

הנחה שנייה,

חינוך הוא לא רק הקניית מיומנויות לימודים והוצאת תעודת בגרות , חינוך הוא הומניסטי, הכולל הקניית ערכים מתוך ראית הפרט , התלמיד, כשלם הזקוק למענה בהתאם לצרכיו, למבנה האישיות ולסביבה בה הוא נמצא.
ההנחיה שמה דגש מיוחד על צמיחה אישית ומציעה הגדרה רחבה יותר לחינוך, על בסיס הומניסטי. חינוך אינו רק תהליך של רכישת כשרים בינאישיים ומנהיגותיים, או הבנת תפקוד ארגוני וקבוצתי, אלא הוא גם גילוי עצמי מקיף ויסודי שכרוך בפיתוח מלוא הפוטנציאל העצמי. בשל כך, הנערות מקבלות עידוד לתת ביטוי לרחשי לבן, לבחון מחדש נורמות או יחסים בינאישיים, ואת הפערים בין ערכיהן לאורח החיים וכן לחקור חלקים מדוכאים בעצמן, שהן לא נותנות להם ביטוי בחיי היומיום.

הנחה שלישית,

הנחה זו מבוססת על מחקרים שמראים שנערות בגיל ההתבגרות עסוקות מאד בדימוי עצמי דימוי גוף , ומיניות תוך השוואה של נערה את עצמה לחברותיה ב"קבוצת השווים". לפיכך הדגש בקבוצה הנערות הוא על נתינה, מתן תמיכה ועידוד , שיתוף בבעיות דומות, הצעות ותובנות. דרך חווית הזולתנות (אלטרואיזם) הנערות לומדות שיש להן מחויבות כלפי אלו שהן רוצות לקבל מהן ומרגישות נחוצות ומועילות. כשהנערות חורגות מעבר לעצמן, שהן מקשיבות ומנסות לעזור לאחרות, הן פחות מתעסקות בעצמן ומחזקות את ביטחונן והערך העצמי שלהן.

מאיתור עד מניעה – שיתוף פעולה בין הרווחה לחינוך

תוכנית העצמה ומניעה לנערות בתוך כותלי בית הספר היא יישום של התפיסה הפוזיטיבית של בריאות נפשית.
תפיסה זו מהווה חידוש לעומת התפיסה המסורתית, שהגדירה בריאות נפשית על דרך השלילה כ"היעדר חולי או מחלה".
התפיסה המודרנית גורסת שאדם בריא הינו אדם אוטונומי, בעל השקפת עולם ערכית, מוסרית, המכוונת את האדם למציאת משמעות, בעל תחושת שייכות ויכולת ליצור קשרים בינאישיים ולפעול למען הזולת. בעל מודעות עצמית לכוחות, לחולשות, לסיכויים ולסיכונים, לגבולות הפנימיים ולגבולות החיצוניים.

1. מניעה: היועצות מרכזות רשימה של נערות שעשויות לדעתן להפיק תועלת מהשתתפות בקבוצה. כאמור, קב' הטרוגנית, לא סטיגמטית שמשלבת בתוכה נערות נורמטיביות פחות או יותר עם נערות שחלקן מבודדות חברתית, בעלות קושי משפחתי או מצבן באופן כללי מוגדר כקשה עד קשה מאד (שילוב של בעיות משפחתיות, כלכליות, רגשיות וחברתיות ולימודיות) . בכל שכבה בבית ספר הדסים יש כ-100 נערות., שברור מאליו שיועצת אינה יכולה לתת מענה אמיתי , של תהליך טיפולי לרובן (ואולי אף לכולן).
עבודתן של יועצות בית ספר כוללת בתוכה גם שעות של לימוד , ישיבות רשימת דו"חות מקיפים ועוד,כך שנותר להן זמן מועט למפגשים פרטניים.
הנערות מתקשות במקרים רבים לפנות ליועצת, מחשש דיווח להורים או חוסר אמון במערכת ובכך שדברים שיאמרו בחדר הסגור יצאו לחדר מורים.
היועצות מדווחות על תסכול בשל אי יכולתן להגיע לרבות מהנערות שנראה שהן זקוקות לעזרה הן על פי הישגיהן הלימודיים או ע"פ התנהגות, תלונות של מורים, דיווחים מהרווחה וכו'.וצורך אמיתי של נערות לתת ביטוי לרגשותיהן ולהתעמת עם עולמן הפנימי מחד והמציאות החברתית – חינוכית- משפחתית מאידך..

2. חיסכון במשאבים: מניעה דורשת פחות משאבים (תקציב, אנשי טיפול מעורבים) מאשר עבודה או התמודדות עם נערות שמוגדרות כבר כנערות בסיכון או נערות במצוקה קשה.
מס' הנערות שמשתתפות בקבוצה בתוך בית הספר נע בין 15-20.
העבודה הקבוצתית בתוך החטיבה מאפשרת להגיע למס' רב של נערות ולתת להן מענה לצרכיהן הרגשיים-לימודיים-חברתיים באמצעי הכי פרודוקטיבי עבור נוער, עבודה קבוצתית, (ראה מבוא :קבוצת השווים).

3. בשל אופיין השקט (באופן כללי ויחסי) של הנערות , רבות מהן שזקוקות לעזרה אינן מאותרות ואינן משדרות קושי שניתן להצביע עליו.

4. במהלך העבודה הקבוצתית הנעורת "מגלות" פרטים על עצמן, שלעיתים הסתירו זמן רב. נושאים כמו פגיעה מינית, הפרעות אכילה, מחלות נפש, אלימות בבית , נחשפות במהלך הפעילות והתהליך הקבוצתי. ניתן לומר בוודאות שהקבוצות של הנערות מאפשרות להן להיחשף ולגעת במקומות פגיעים בנפשן ובחייהן האישיים ומכאן מתאפשרת עבודת העצמה וטיפול הולם עבור הנערות.

יתרונות בעבודה בבית הספר:

1. זמינות פיסית של הנערות – אין חיסורים, איחורים – הפעילות נערכת מיד אחרי שעות הלימודים בחדר מיוחד המיועד לקיום הפעילויות. המפגשים נערכים אחת לשבוע באופן סדיר וקבוע במשך שעה וחצי . הפעילות ברובה חווייתית ומאפשרת התחברות אישית לנושאים שעולים במפגש . האפשרות המזומנת לנעורת לשוחח על נושאים שמעסיקים אותן גם בבית הספר פותחת עוד הזדמנויות ללבן נושאים, להיחשף למגוון דעות וליצור רצף של שיח מעמיק וערכי.
2. זמינות רגשית של הנערות – הנערות חוות את המפגשים לא כחלק ממערכת הלימודים אלא כסוג של מתנה שהן מקבלות מהמערכת. בנוסף, הפתיחות מאד גבוהה (עד שלפעמים יש צורך לעצור אותן מחשיפת יתר), הרצון לשתף ולהקשיב. הנערות מאד משתפות פעולה ויש פחות התנגדויות מאשר בקבוצות של נערות המוגדרות כנערות במצוקה. מכך שתהליך העבודה מהיר יותר., ההתנגדות מצומצמת והנערות באות לעבוד. יתכן שאווירה תוך בית-ספרית תורמת לכך והשינוי המבורך של לדבר על עולמן הרגשי במקום על מה צריך ללמוד.
3. קבוצה הטרוגנית – יש נערות בקבוצה שלעולם לא החליפו מילה עם מישהי אחרת באותה קבוצה, אף על פי שהן באותה כיתה . המפגש הקבוצתי יוצר הזדמנויות חברתיות ותקשורת שונה שבה באים לידי ביטוי חלקים שונים של נערה שלא באים לידי ביטוי בזמן הלימודים. כאמור, הקבוצות פתוחות לכל נערה והטרוגניות ובשל כך הנערות מאד רוצות להיות חלק מהקבוצה. (הגבלנו את ההשתתפות אבל היה ניתן בקלות לפתוח קבוצות נערות נוספות מבחינת הביקוש של הנערות להשתתפות בקבוצה.)
4. בית הספר ומערכת החינוך בכלל משקיעה משאבים עצומים בבניית תוכניות לימוד מתואמות וכלליות. הקצאת משאבים אלו בחינוך אינה משתקפת בהישגי התלמידים או לחילופין, התלמידים כורעים תחת הלחץ להישגים ותוצאות שניתנות למדידה (ציונים). ההנחה היא שבשל קשיים רגשיים, שאין להם מענה הולם בתוך מע' החינוך , הנוער נופל "בין הכיסאות" בין אם הוא משקיע בלימודים ונכשל למרות מאמציו הכנים או מתייאש ומרגיש אוזלת יד או ירידה חדה במוטיבציה. מכאן, מסתבר שככל שהפניות הרגשית של הנערות גבוהה יותר, כן יחול שיפור בהישגיהן הלימודיים.
5. קבוצות נפרדות לנערות מאפשרות מרחב להתלבטות בזהות ובשאלות שאופייניות לגיל ולמגדר ללא הלחץ הקיים בקבוצה מעורבת. כאשר המטרה העיקרית היא פיתוח עצמי. היות שנערות מתבגרות מאמצות תפקידים נשיים סטראוטיפים ותופסות את זהותן במונחים של יחסים עם המין השני ,פעילות ספורטיבית הנעשית בחוץ{אשר אופיינית יותר לנערים} ונוכחות של מנחה בעלת תפיסה והבנה מגדרית "מאלצת" את הקבוצה לבחון מחדש את הדימויים המופנמים הנשיים על תפקידים יכולות וכוחות.

התהליך הקבוצתי:

בעבודה עם נערות המנחה שמה את הדגש בעיקר על חוויות קבוצתיות אלו:
1. אוניברסליות: הנערה רואה את הדמיון בינה לבין אחרות וחולקת ברגשותיה. הקבוצה מאפשרת אינטימיות או במילים אחרות" צרת רבים-חצי נחמה".
רוב הנערות חוות תחושה מוגברת של ייחודיות ומקל עליהן לדעת שגם נערות אחרות חולקות אותן רגשות או בלבול המאפיין גיל זה.
2. הקניית מידע: מרכיב פסיכו חינוכי - בנושאי זוגיות, מיניות, מניעת עישון, אלכוהול ועוד. בתהליך הקבוצתי הנערות "מעזות" לברר במסגרת הקבוצה סוגיות הנוגעות לתחושותיהן וחושפות חששות או התנסויות טעונות שהן עוברות.
3. לכידות קבוצתית – התהליך בתחילת העבודה מתמקד בבניית אמון ובאחריות הדדית. מתגבשות נורמות קבוצתיות וטקסים שונים (אכילה משותפת בהפסקה לפני תחילת המפגש, הבאת כיבוד קל, שיחת בירור ראשונית בכל תחילת מפגש, בקשה לשיחה או עבודה על נושאים שונים). הנערות מחויבות למפגש, אם מישהי לא יכולה להגיע, היא מודיעה על כך מראש או מעדכנת את חברותיה לקבוצה.
4. למידה חברתית – הקבוצה מעודדת משוב פתוח והנערות מקבלות מידע רב ונרחב על התנהגות חברתית לקויה. הנערות במשך הזמן רוכשות כשרים חברתיים ניכרים. הן לומדות להגיב לאחרות באופן מועיל . מפתחות שיטות ליישוב קונפליקטים, נוטות פחות להיות שיפוטיות. כשרים אלו עתידים בהכרח לשרת אותן בעתיד ולהועיל להן במגעיהן החברתיים בעתיד ואלו אבני היסוד של אינטיליגנציה רגשית.

המאמר נשלח ע"י המחברת

גרסא להדפסה

תגיות: טיפול קבוצתי, מתבגרים, הדרכה ויעוץ להורים, רגשות, נערות